פריקת מפרק הכתף

אנטומיה:

מפרק הכתף הוא חלק מקומפלקס רחב יותר של חגורת הכתפיים הכוללת ארבעה מפרקים.

• מפרק הזרוע והשכמה (Glenohumeral)
• מפרק שיא הכתף והבריח (Acromioclavicular)
• מפרק השכמה וכלוב הצלעות (Scapulothoracic)
• מפרק החזה והבריח (Sternoclavicularis)

על מנת שתתקיים תנועה, למשל הרמה של היד, צריך סנכרון מדויק בין כל המפרקים הנ"ל.
עבודה קשה ומסובכת שנעשית ע"י השרירים והרצועות הסובבים את המפרק.

שרירים:

קיימים שרירים רבים סביב מפרק זה. קיימת קבוצה אחת חשובה של ארבעה שרירים הנקראת "מסובבי הכתף (Rotator cuff)". שרירים אלו הם העיקריים בשליטה העדינה, הייצוב והסנכרון של תנועות המפרק.

רצועות ומבנים פסיביים:

מפרק הכתף בנוי מהחיבור בין הזרוע והשכמה. מבנה זה עטוף ברצועות רבות על מנת לספק יציבות.
עצם הזרוע מסתיימת במבנה דמוי כדור שמתחבר לשכמה שמסתיימת במבנה דמוי קערה (Glenoid). קיים חוסר התאמה בין משטחים אלו, מבנה הכדור (של הזרוע) גדול יותר ממבנה הקערה (של השכמה) כמעט פי שניים. עובדה זו מאתגרת את יציבות המפרק.
הלאברום (Labrum)- זו טבעת סחוס העוטפת את מבנה הקערה של השכמה ובכך מעמיקה אותה, מגדילה את שטח ה"קערה" ועוטפת טוב יותר את ראש הזרוע.
בנוסף לכך, המפרק עטוף ברצועות רבות הנותנות יציבות נוספת למפרק (רצועה- ligament – רצף סיבי קולגן היוצרים מאין חבל שתפקידו לרסן תנועה לכיוון מסויים).  הרצעות העיקריות נקראות: Coracohumeral ,coracoacromial, glenohumeral.
בין הרצעות, השרירים והעצמות קיימות בורסות (Bursae). אלו מבנים דמוי בלונים קטנים עם נוזל שתפקידם למנוע חיכוך בין כל השרירים, הרצועות והעצמות שבמפרק.

פריקה של מפרק הכתף: 

ניתן לחלק פציעה זו לפריקה ותת פריקה. פריקה מוגדרת כאשר ראש הזרוע יוצא ממקומו באופן מלא (מתנתק מהגלנואיד). במקרים אלו ייתכן ותדרש החזרה של הכתף ע"י איש מקצוע. תת פריקה מוגדרת כאשר ראש הזרוע יוצא ממקומו באופן חלקי וחוזר חזרה.
גם בתת פריקה וגם בפריקה מלאה נוצר נזק לרקמות סביב המפרק. בפריקה מלאה הנזק הוא רב יותר וייתכן נזק גרמי (שבר).
הפריקה הנפוצה ביותר היא פריקה קדמית- כאשר ראש הזרוע יוצא קדימה. מנגנון הפציעה הנפוץ הוא תנועה של הגפה אחורה כשהיא רחוקה מהגוף. למשל במשחקי כדור יד שהשחקן התוקף מרים להנחתה ונבלם כשהיד המנחיתה נשארת מאחור. דוגמא נוספת, כאשר מחזיקים באוטובוס בעמוד העליון, יש בלימת חרום והגוף ממשיך להתקדם  בעוד היד נשארת מאחור.
בפריקה מסוג זה הרצועה שנפוצה להיפגע היא glenohumeral בחלקה התחתון והלאברום בחלקו הקדמי.

טיפול:
בשלב הראשוני לאחר הפריקה, בדרך כלל נמצאים בקיבוע ע"י מתלה למשך 3-4 שבועות. בזמן זה יש לשמור על תנועתיות השכמה, להקל את הכאב ולחזק את השרירים בעיקר באופן איזומטרי (חיזוק שרירים ללא תנועה של המפרק). 
לאחר מכן הטיפול הפיזיותרפי מתמקד בהשגת טווחים מלאים, חיזוק מייצבי השכמה והכתף, שיפור פרופריוספציה (ערוץ תחושתי שמספק מידע על התנועה במפרק מסוים ועל המנח של המפרק) וחזרה לתפקוד מלא.
האופציה הכירורגית, מוצעת במידה והמטופל לא מצליח לחזור לתפקוד מלא וסובל מפריקות חוזרות לאחר תהליך השיקום. ניתן לבצע ניתוח ארתרוסקופיה בו תופרים את הרקמות הפגועות. שיקום לאחר ניתוח מסוג זה נע בין 4-6 חודשים עד חזרה לתפקד מלא.